אלן, מהרשות הלאומית לשימוש לרעה בסמים (מרילנד, ארצות הברית), מציג במאמרו תיאור פנומנולוגי הממחיש את הרצף שבין שימוש מזדמן לבין התמכרות. תרחיש כואב, ידוע, עוד מאותו דבר ועודנו טרגדיה אנושית: האדם מתנסה בסם ממכר וניתן שהתכוון רק לנסות אותו באופן חד- פעמי, למען החוויה עצמה. מתגלה שהוא נהנה מתחושת האופוריה שבאה בעקבות השימוש כך שבשבועות והחודשים הסמוכים הוא משתמש בסם שוב ושוב. עם הזמן הוא מחליט שהוא צריך לחדול משימוש מכיוון שבעוד ובטווח הקצר הוא נהנה מהשימוש בסם, בטווח הארוך הוא יודע שההשלכות תהיינה הרסניות וכך נשבע שיפסיק להשתמש. מוחו, לעומת זאת, בעל מאווים משלו והוא דורש עוד מהסם וזאת למרות הרציונל שמספק אזהרות רבות…
ראשית: מוחו של המשתמש בסמים מתעלם מאזהרות אלו. באופן שאינו מודע לו, שינויים מבניים ותפקודיים מתחוללים במוחו.
שנית: המשתמש אינו מודע שעצם החוויה האופורית אמורה להעלות לו נורת אזהרה ולהוות אינדיקציה לשינויים אלו שבמוחו.
בחלוף הזמן: כאשר צריכת הסם הופכת לנורמה, שינויים אלו במוחו הופכים להיות יותר משמעותיים עד אשר מוחו הופך מכור לסם. כך למרות שבועתו לחדול משימוש, הוא משתמש שוב ושוב, השימוש יצא משליטה והפך קומפולסיבי שהרי הוא מכור.
משימוש מזדמן להתמכרות: “תופעת האופס”
עוד מביא אלן כי אף משתמש אינו מייעד לעצמו להפוך למכור. השימוש תמיד מתחיל כ”שימוש מזדמן” והופך, עם זמן, לשימוש קומפולסיבי. להתמכרות. את התופעה הזו הוא מכנה “תופעת האופס” שהרי אף אחד אינו מייעד לעצמו לכתחילה את התוצאה הסופית הקומפולסיבית- התמכרותית. ועדיין כל משתמש שממשיך לצרוך סמים, עם זמן, יהפוך מכור ומוחו ‘יחלה’. מחלה זו הינה בעלת אספקטים ביולוגיים והתנהגותיים כאחד וטריגרים רבים יכולים לעורר את הכמיהה המלווה להתמכרות זו. את מחלת ההתמכרות יש לראות כמחלה כרונית, מבחינה זו שהשנויות שימוש (נפילות) הינן חלק אינהרנטי ממנה וכמו במחלות כרוניות אחרות הטיפול צריך לעסוק בהרחבת המרווחים בין הנפילות עד שאינן.
התמכרות וגמילה מקנאביס
בשנים האחרונות אנו רואים עלייה במספר האנשים הפונים לעזרה לטיפול ולגמילה מהתמכרות לקנאביס ובו בעת שיח הלגיטימציה של קנאביס הופך נפוץ והופך את החשיפה וההכרה במצבנו לקשה אף יותר. את ההתמכרות לקנאביס מלוות תחושות קשות ומורכבות. פעמים רבות את ההתמכרות לקנאביס מלווה תחושת חוסר אונים מול הסם, העדר שליטה על חיינו, בדידות, ריקנות ומצוקה לא פשוטה. כאשר אדם סובל מהתמכרות במרכז החוויה עומד הסבל וללא מרכיב זה בחוויה – סביר כי לא היה ניגש לבקש עזרה. עדיין, לנו כחברה קשה להכיל כי יש דבר כזה “התמכרות לקנאביס” (העלולה לנבוע מהפרעת שימוש בקנאביס CUD – cannabis use disorder), העדר השיח מקשה עוד יותר על אדם הסובל מהתמכרות להודות בתחושת חוסר האונים מול הסם ועוד ללכת לבקש עזרה. תחושה שלעיתים מועצמת על ידי הרגשת בושה ואשמה. מריחואנה גם הופכת לפופולארית בקרב צעירים ואנו רואים כי צעירים מתחת לגיל 18 שצורכים מריחואנה ייטו יותר בעתיד לפתח תלות בסם.
התמכרות וגמילה מקנאביס: זיהוי ושיח נפוץ
כאמור, השיח אודות נזקי הקנאביס נעדר, אך לא רק. פעמים רבות טענות בדבר האפשרות שבכלל יש דבר כזה “התמכרות למריחואנה” נשללות על הסף ומפקפקים בהן. המריחואנה מוצגת רק כצמח פלאי, יעיל ובלתי מזיק כמעט לחלוטין. כמה פעמים שמעתם “תקבל מנת יתר ממים לפני שתקבל ממריחואנה”? “מריחואנה לא ממכרת בכלל, אם כבר אפשר לדבר על סיגריות כממכרות”? “זה סם קל, אם בכלל”? מאידך, כמה פעמים שמעתם אודות אנשים שחווים שימוש בלתי נשלט, התמכרות וכו’? והמספרים אינם זניחים כלל ונמצאים במגמת עלייה.
איך אדע אם אני חווה התמכרות למריחואנה? כדי לענות על שאלה זו – כדאי לשאול “האם אני מצליח/ה להפסיק שימוש במריחואנה והאם השימוש במריחואנה פוגע בחיי/ איכות חיי באיזו שהיא דרך?”. שימוש הופך להתמכרות כאשר אנו לא מצליחים לחדול משימוש למרות שאנו מבינים כי השימוש במריחואנה פוגע באספקטים רבים בחיינו.
שאלות נוספות שכדאי שאשאל את עצמי כצעד ראשון לפני הכניסה לתהליך הגמילה הינן:
- איך אני מתמודד עם מצבים של חרדה ולחץ?
- מה הם תחביבי ומה אני עושה בזמני הפנוי?
- מי הם חבריי וסביב אילו פעילויות אנו נפגשים?
- מהו הדימוי העצמי שלי?
- כמה קנאביס אני צורך ומה הקנאביס צורך ממני ומה הוא מספק לי חזרה?
לסיכום
שאלות אלו יכולות לחבר אותך לתהליך ולספק לך המון מידע על אופי ההתמכרות שלך. ניתן שהשאלות הללו דווקא יקבלו תשובות מסועפות. אולי אפילו יהיה חשש לוותר על הקנאביס וכל מה שנראה שהוא מספק ברגע נתון. תחושות קוטביות (דו משמעיות) אלו הן טבעיות ומהוות חלק מתהליך הגמילה.
