גישת “צמצום נזקים” מבקשת לראות את צרכן הסמים כאדם הזקוק למידע והכוונה ולא כמישהו שצריך לחנך אותו, לשכנע אותו להתאים את עצמו לתפיסה לה הוא מתנגד או לכפות עליו טיפול.
גישת “צמצום נזקים” מבקשת לצמצם את נזקי השימוש בסמים הן לצרכן הסמים והן לחברה. הגישה שואפת להנחיל שימוש מבוקר בקרב צרכן הסמים ובכך לצמצם את נזקי הסמים. צמצום נזקי הסמים יכול לנוע החל מהאפשרות לחלק למכורים לסמים מחטים נקיות ללא חשש ממעצר וקרימינליזציה של המכור ועד לגליזציה של שימוש בחלק מסוגי הסמים (לגליזציה אך לא אידיאליזציה).
אחד הדגשים החשובים ביותר בבסיס גישת צמצום הנזקים הוא שינוי הסטיגמה כנגד משתמשי הסמים וזאת בכדי להנגיש את פנייתם של מכורים לטיפול, אשר לעיתים נמנעת בשל תחושת הבושה המלווה את השימוש בסמים. ניתן לומר כי בגישה זו יש התרחקות מהמודל המוסרי וגם מההסתכלות על המשתמש דרך עדשה פתולוגיסטית וחיזוק התובנה כי השימוש הינו התנהגות נלמדת בעלת חיזוקים עוצמתיים (גישה ביהביוריסטית).
